<h1>ריבב"ן</h1>
<h2>דף עג:</h2>
יום הכיפורים אסור באכילה כול', ה' עינויין כנגד ה' קראי, כדאמ' לקמן [ע"ו ע"א]. והחיה תנעול את הסנדל, מפני הצינה, לפי שמסוכנת אם תצטנן. ועד אימת נקראת חיה עד ל' יום, כדאמ' פרק מפנין [קכ"ט ע"א]. וחכמ' אוסרין בזה ובזה.
פיס' השותה מלא לוגמיו מלא לוגם אחד, כדמפרש בגמ'.
<h2>דף עו.</h2>
קראי ה' ניהו דכת' בהו ואנן שיתא תנן, שתייה בכלל אכילה, וכחדא עינוי חשיב ליה. [ע"ב] להבין ולהתענות בדניאל כת' [דניאל י'] וכל מאי דעבד הוא נקרא עינוי.
<h2>דף עז.</h2>
ועיף לאו מרחיצה על שלא רחץ, מים קרים על נפש עייפה, ולא כת' בנפש, דמשמע שתייה, מה עייפה דהכא רחיצה, אף עייף דכת' בדוד רחיצה. אם תענה מתשמיש שלא ישמש עמהן, ואם תקח צרות עליהן.
<h2>דף עז:</h2>
ואינו חושש. הואיל ואינו מתכוון לעינוג. חטטין גדלי מכה. ואינה חוששת, לפי שאי איפשר שלא תרחוץ ידיה קודם שתטול את הפת, שרוח רעה שורה על הידים, שלא רצה להאכיל בידו אחת, ליטול ידו אחת, וגזרו עליו ליטול שתי ידיו, להאכיל הפת לקטן, משום רוח רעה שמקפדת לצאת עד שיטול ידיו ג' פעמ', כדאמ' בשבת [ק"ט ע"א]. למיתי לפירקא, לעבור המים. ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו, דנראה כאילו רוצה לשוט, אי נמי נראה כמשאוי שמניחו על כתיפו. חפת, פי' שפה של בגד.
<h2>דף עח.</h2>
דעברוה דרך מלבוש, כמות שהוא ברגלו, סנדל לכתחילה לא, שמא ישמוט מרגלו ויביאנו בידו. ובטיט המטפחת גופו, ונהנה והוה ליה לעונג, ובטופח על מנת להטפיח במקום אחר שנוגע בו. מצטנן בקרא, היה מעביר דלעת על גופו. בינוקא, בשר תינוק מצונן הוא, לפי שאינו שומר עצמו. מליא אסיר, שמא יפלו המים בבשרו, דפחרא, כלי חרס, דמישחל שחיל, חוץ לכלי מזיע מן המים ונהנה מהן. כמין כלים נגובין, שוטחה ומנגבה מעט כדי שלא יבוא לידי סחיטה [תוס', כתב רבי' אליקים אמ' לן מורה צדק דכשהוא עומד ממטתו שחרית הוי כמלוכלך שהרי ידים עסקניות הן ויכול לרחוץ ידיו ועיניו נמי יכול לרחוץ משום שנ' [משלי ט"ז] כל פעל ה' למענהו, ובעל הדיברות כתב שחרית נוטל ידיו כדרכו דנטילת ידים מצוה ומברך על נטילת ידים אבל פניו אסור].
<h2>דף עח:</h2>
שעם, מין גמא, ואמ' לי לא שנא, בין ביום הכיפורים בין בתענית ציבור שנאסר בהן נעילת הסנדל, ולא נאסר אלא בסנדל של עור, דמיגין והוי תענוג, בדהיטני, מיני עשבים וכן בדבילי, בדהוצי, בענפי דקל עשוי כעין סנדל, כריך סודרא, של בגד על רגליו. התינוקות מותרין בכולן, דרבותייהו הן וגדילין בהן, אבל במנעל וסנדל לא דמנהגן ללכת יחיפין.
פיס' מלך ביופיו תחזינה עיניך, ותהא ירא ממנו, שנ' [דברים י"ז] שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך, ואם הוא מגונה לא יהא אימתו עליך. אין מונעין תכשיטין מן הכלה ל' יום, בריש כתובות [ד' ע"א], ברייתא לעיניין מתה אמה שלכלה ואביו של חתן. אין בו אכילה, שתכבדיהו בה. כל מחמת עקרב, שמא ישכנו מותר לנעול את הסנדל מפני הסכנה.
<h2>דף פא.</h2>
מבעוד יום, קודם שתשקע החמה. יכול יהו חייבין כרת, אם עשה מלאכה בין השמשות, עצמו של יום, עיקר היום יום ולילה.
<h2>דף פב.</h2>
אבל מחנכין אותן, להתענות, קודם לשנה לפני זמנן, זמן הנקבה מן התורה משנכנסה לשנת י"ג, והזכר לשנת י"ד, נמצאת שנת י"ד פירקן לעונשין, ושנת י"ג היא שנה הסמוכה לפירקן, ושנת י"ב היא לפני שנה הסמוכה לפירקן, או לפני שתים שנה דהיינו ג' שנים לפני פירקן, ומשמע השתא שמחנכין קודם לשנה היינו ב' שנים לפני זמנן וקודם לשתים ג' שנים לפני זמנן, כפרש"י. ול"נ קודם לשנה שנה אחת לפני זמנן, ושתי שנים לפני זמנן סמוך לפירקן, בחינוך השלמה מדרבנן שנה אחת לחולה, וב' שנים לבריא. לדברי רב הונא ורב נחמן. כאן בחולה, חולה לאו דווקא אלא חלוש בגופו כחולה, שנה אחת לפני זמנו מחנכין, ובבריא ב' שנים לפני זמנו. בין בחינוך אכילה לשעות בין השלמה מדרבנן. בן שמונה שלימין שנכנס לט' (שעות) [שנים] ובן ט' שנכנס לי' שנים מחנכין אותן לשעות, רב הונא ורב נחמן לא פליגי, אלא מר אמר בתינוקות ומר אמר בתינוק, ובבריאין מיירו רב הונא ורב נחמן. ויהבינן להו ב' שנים לחינוך השלמה דרבנן, וב' שנים לחינוך שעות, ולחולה יהבינן א' שנה לחינוך שעות, וא' שנה להשלמה דרבנן. מה שפסק הגאון אע"ג דקיימא לן כר' יוחנן כול', איני יודע מה פסק כר' יוחנן, הא ר' יוחנן לית ליה הא דרב הונא ורב נחמן בהשלמה דרבנן, והוא פסק כרב הונא ורב נחמן, דבעי השלמה מדרבנן. ועוד רב הונא ורב נחמן אית להו הא דר' יוחנן, דבדאוריית' משלימין, בין בתינוק בין בתינוקת כוותיה.
פיס' עוברה שהריחה בשר או דבר אחר ביום הכיפורים, מאכילין אותה, שאם אין מאכילין אותה מסתכנת, עד שתשוב נפשה ולא כדי שביעה. על פי בקיאין, רופאין. תוחבין לה כוש ברוטב, פלך הוא כוש, רוטב במרק או בשומן ונותנין לתוך פיה. ואהבת את י"י בייחוד השם משתעי קרא, ותעבוד אותו בין אם יאמר ליטול את נפשו בין אם נוטל ממונו שלא יעבוד ע"ז, וכי מה למדנו מרוצח מעתה, אם ללמוד על האונס שפטור הרי כבר נאמ' [דברים כ"ב] ולנערה לא תעשה דבר, אלא הרי זה בא ללמוד ונמצא גם למד, מקיש נערה מאורסה לרוצח, מה רוצח ייהרג ואל יעבור, אף נערה מאורסה ייהרג הבועל ואל יעבור. ויש ספרים שכת' בהן תיהרג, דמשמע האשה, ואם תאמר אסתר היאך לא מסרה עצמה למיתה, לפי שאחשורוש להנאתו היה מתכוין, ולא להעבירה. [ע"ב] דמא דידך סומק טפי, האדם שראוי לחיות זמן הרבה דמו אדום יותר, ממי שאינו ראוי לחיות זמן רב, ואע"ג דאמרינן, אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, בדליכא איבוד נשמה, אבל השתא דאיכא איבוד נשמה, לא אמרי' שיציל עצמו ויהרוג חבירו. ורוצח למד מנערה מאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו של בועל, שנ' [שם] ואין מושיע לה, הא יש לה מושיע הושיעה בכל מה שאתה יכול, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו של רודף, ואם יכול להציל באחד מאיבריו, אינו רשאי להורגו, כדאיתה בסנהדרין [ע"ד ע"א]. ואילחש, קיבל העובר הדיבור שנאמ' לאשה.
<h2>דף פג.</h2>
פיס' בעותי הוא דמיבעית ואינו מסוכן, ואין צריך לו, ולא יאכילוהו. קמ"ל לב יודע מרת נפשו, (תובנא) [תונבא] שיעמום ואינו מרגיש בחוליו. הני מילי לממנא, להעיד מאה חשיבי כבי תרי, ולעניין אומדנא, לשום ממון הלווה למלווה אזלינן בתר אומדנא דרובא.
בולמוס חולי הוא שנוטל מאור עיניו, ודבר מתוק מועיל לו לאכול ואוכל הרבה, מאכילין אותו אפי' דברים טמאים, אם אין לו דבר כשר, מפני שמסוכן הוא. אין מאכילין מחצר הכבד שלו, לפי שאינו רפואה ואוכל איסור חנם. מתיר, דסבירא ליה רפואה הוא, [פ"ד ע"א] דכמכה של חלל, ומחללין עליו את השבת, מכה שהולכת בחלל הגוף. מככיה שיניים הפנימיים. מדרריה, שורות שיניו.
<h2>דף פד:</h2>
כגון דאמדוה לתמניא יומי שיועיל לו רפואה זו, ויומא קמא שהוצרך לו רפואה זו שבת, ולא מיבעי' ספק שבת זו אלא אפי' שבת אחרת. ואין עושין הרפואות הללו, שנחלל עליו שבת, על פי נשים, שאומרות שצריך לחלל עליו שבת. אבל מצטרפין לדעת אחרת, אם יש רופאים אחרים שאומ' צריך, ויש רופאים שאומרים אין צריך. האשה מצטרפת למיהוי פלגא ופלגא, ודוחין את השבת. ויש גורסין מפני שמצטרפין לדעת אחרת, אין עושים רפואה זו על ידי נשים ולא על ידי כותים, מפני שמצטרפין לדעת אחרת, ומחללין את השבת למי שאינו צריך, דמדמו מילתא למילתא. ואינו צריך ליטול רשות מבית דין, משנה יתירה היא, כיון דתנא והזריז הרי זה משובח. אלא הא אתא לאשמועינן, שאפי' לדבר אחר צריך שרי, אע"ג דצייד כוורי, והוי חיוב מיתה, ומתכוון גם לכך מותר. עקר חולייא שיכול להניח רגלו שם ולעלות, ואע"ג דמתקן דרגא, סולם לצורך חול. (דמחבר) [דמתבר] ליה בשיפי, נסרים דקין לצורכו, ואמ' בכלל גדול [שבת ע"ד ע"ב] האי מאן דסלית סלותי חייב משום טוחן, (דמככיך) [דממכיך] מכוכי, מציע הגחלים כדי לצלות בהן בשר. ומשביש ליה, בדברים. לא נצרכה אלא לחצר אחרת. אם היתה דליקה בחצר מכבין, ומפסיקין ומפילין הגדר. אי נמי, עושין מחיצה בכלי חרס או של מתכת (או) מליאים מים, ובדליקה שיש בה סכנת נפשות קאמר. וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. (יפל) [ילפי'] [כתובות ט"ו ע"א] מוארב לו פרט לזורק אבן לגאו, ואפי' ט' ישראל וגוי אחד וזרק [אבן] ביניהן [והרג] ישר' פטור, הואיל דגוי קבוע שם, כמחצה ישראל ומחצה גוי, וספק נפשות להקל. דפריש כולהו ממקומן, אפי' לחצר אחרת נפלה דליקה, הואיל דניידי כולהו לא אזלינן בתר רובא. הא (דפורש) [דפירש] מקצתייהו, ולא ידעינן דאיתחזק ישראל בהאי חצר, אזלינן בתר רובא הואיל דלא מיתחזק.
<h2>דף פה.</h2>
פיס' מי שנפל עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם, ואפי' ישנו שם ספק חי ספק מת ואפילו חי ספק ישראל ספק גוי, דיש בו כמה ספיקות אפילו הכי מפקחין, אפי' לחיי שעה, דודאי ימות, ונפקא מינה שיחיה מעט יותר מפקחין. עד טיבורו, אם דומה למת שאינו מזיז איבריו. עד היכן בודק לדעת האמת עד חוטמו, ואם אין חיות בחוטמו, שאינו מוציא רוח וודאי מת. מצא עליונים מתים, נפלו הרבה זה על גבי זה. מחלוקת ממטה למעלה, בדקו מצד רגליו, מר סבר הואיל דטיבורו ליכא חיות, אינו מפקח הגל יותר, דודאי מתו. ומר סבר אפי' הכי בודק עד חטמו, אבל אם בדק כלפי למעלה, ובדק בחוטמו תחילה, ולא מצא חיות שוב אינו צריך.
<h2>דף פה:</h2>
אשם וודאי אשם גזילות אשם מעילות אשם שפחה חרופה. ויש אשם אחר שהוא תלוי הבא על שגגת ספק כרת ודאי מכפרין, דמסתמא תשובה איכא, שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן. תולה, להגן עליו מן הייסורין, אבל אין התשובה מכפרת כפרה גמורה עד יום הכיפורים. לא תעשה שניתק לעשה, כגון [דברים כ"ב] לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם.
<h2>דף פו.</h2>
ד' חלוקי כפרה שנחלקה כפרתן לד' עניינים. שובו בנים שובבים ארפא משובתם [ירמיה ג'], מיד. תולה, להגן עליו מן הייסורין, ויסורין ממרקין העון, משלימין המחילה של עון. ולא יהיבנא דמי, שמא יהו סבורין מי שרואה אותי שלא אתן דמים מיד, סבור שלא אתן עוד. כגון אנא, אדם גדול כמותי ולמידין ממני. שרא ליה מריה לפלו', ימחול לו הקב"ה לפלו' שכך וכך גניי עושה. בושין, מדברים רעים שנשמעו עליו. באמר להם עם יי' אלה [יחזקאל ל"ו], אדם חשוב שעבר עבירה ופורענות בא עליו, הכל אומ' מה הואיל לפלו' חסידותו, מה רעה בא עליו, וכת' [שם] ויחללו את שם קדשי. עד יי' אלהיך [הושע י"ד], עד כסא הכבוד שלו.
<h2>דף פו:</h2>
באותו מקום באותו פרק באותה אשה, שעבר עבירה עמה, והיה יכול לעבור עבירה עוד, ופירש וודאי תשובה עבד, ואילו אשה אחרת או מקום אחר, שמא לא היתה נשמעת לו, ושמא לא נראה לו המקום לעבור עבירה שם. בעבירות שבין אדם לחבירו, מכסה פשעיו לא יצליח [משלי כ"ח], אם חייב לו ממון ישלם לו, ואם הקניטו בדברים יבקש ממנו מחילה. בציבור, שלישית מוחלין לו, ליחיד הן כל אלה יפעל אל, פעמיים מוחל, אבל שלש, עם גבר לשלם לו עוונו. [תענית ט"ז ע"א] עלתה לו טבילה, אם חוזר בתשובה תשובה הועילה לו. וחטאתי נגדי תמיד, כאילו תמיד הוא נגדי, שמפחד שמא הקב"ה לא מחל לו. וצריך לפרוט את החטא מחול לי על חטא פל' שחטאתי. ומפרסמין את החנפים, מגלין רשעים, שבני העולם סבורי' שהם צדיקים, ותבא להם פורענות, יש בו חילול השם. ובשוב צדיק מצדקתו וגומ', ונתתי מכשול לפניו [יחזקאל ג'], שיבוא לידו חטא בפרהסיא ותגלה רעתו.
<h2>דף פז.</h2>
אדם עשוק בדם נפש, שאחרים נענשו על ידו, עד בור ינוס, בגיהנם. פיס' האומר אחטא ואשוב למחר. אחטא שיום הכיפורים מכפר, ואיני חושש מפורענות שלא יבוא עליו, שיום הכיפורים מכפר עליו. המקניט, המכעיס, התר לו פיסת יד, כלומר יתן לו ממונו. ישור על אנשים, לשו' שורה. מטו, מבקש ממנו שימחול לו, אינו חייב לבקש ממנו יותר מג' פעמ'. שאינה מספקת לבעליה, שאין לו ממון שיכול להספיק לו כל ימיו, ומתוך שמרגל לסעודה ואין לו ממון יגזול מאחרים. והמתכבד בקלון חבירו, אם יש לחבירו בושה וקלון הוא משתבח. והמשתמש בעבוטו של עני, ואינו נותן לו דמי הפחיתה.
<h2>דף פז:</h2>
שמא יארע דבר קלקלה בסעודה וישתכר, ואינו מתוודה. רבון כל העולמים, כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על, איני כדיי, לא הייתי כלום. בג' פרקים בשנה הן תעניות ומעמדות ויום הכיפורים, צלותא יתירתא, תפלה אחרת לאחר מנחה היינו נעילה. מה אנו מה חיינו מה חסדינו כול', וסיים במה אנו, וזהו שאנו אומ' אתה נותן יד לפושעים, ונכלל שם באותה תפילה מה אנו מה חיינו. וזמן נעילה מפורש בירושלמי [תענית פ"ד ה"א] יש אומ' בעת נעילת שערי היכל, ויש אומ' בעת נעילת שערי שמים, שהחמה נכנסה ברקיע לגמרי, וזמנה מאוחרת יותר מנעילת שערי היכל.
לערב [ס"ד], לאחר שטבל היום, ולערב הבא ישפשף, אלא מבערב, רש"פ ומבערב ישפשף, מבעוד יום יחוף את ראשו וגופו בחמין, שאם יראה קרי למחר ראוי לטבול, ידאג כל השנה, שמא ימות. ואם עלתה לו שנה, ולא מת באותה שנה, שכל העולם כולו רעב, מתשמיש, והוא שבע. מפיש חיי סגי ומסגי, יראה זרע יאריך ימים.
